נסי הגדייה

ביום חורף קר וגשום – (פברואר 2012) הגיע ההריון הארוך והכבד של מישמיש העז סוף סוף לקיצו. מישמיש המליטה גדייה ועוד גדי, ולהפתעת כולם גם גדייה שלישית – קטנה וחלשה יותר מאחיה.

ההמלטה של שלושת הגדיים הייתה ארוכה ומתישה למישמיש, וזמן רב לאחריה לא היה לה כח לעמוד ולהניק אותם. היא שכבה מותשת ואפילו לא הצליחה לאכול ולשתות בכדי לחזק את גופה ולטפל בגדיים שלה.

 

שלושת הגדיים אחרי ההמלטה

חרמון וחורף – אחיה של נסי, נולדו ראשונים והצליחו לינוק עוד לפני שהיא נולדה. אבל נסי כבר יצאה לאויר העולם כשאמה חלשה כל כך – ולא הצליחה בכלל לינוק

הזמן עבר והשעות הקריטיות שבהן היא הייתה חייבת לקבל את מנת הקולוסטרום הראשונה שלה, החלו לעבור. ידענו שאם היא לא תצליח לינוק בשעות האלו – גופה ילך ויחלש ולא יקבל את חומרי המזון ההכרחיים לראשית חיים טובה ובריאה  וליכולת לפתח מערכת חיסונית תקינה.

הנס הראשון של נסי היה אורן – הוטירנר שהצליח להגיע ממש רגע לפני שהשעות הקריטיות חולפות, ובמאמץ ארוך נתן למישמיש חומרי חיזוק, זריקת קלציום שהחזירה לגופה את הסידן שירד כל כך בעקבות ההמלטה המשולשת. לאט לאט מישמיש החלה לעמוד על רגליה ונסי הצליחה לינוק את המנה הראשונה והחשובה כל כך של החלב המזין של אמה.

למחרת, כאשר כולם התאוששו, שמנו לב שחורף וחרמון השובבים, אלו שנולדו ראשונים – הלכו והתחזקו – הם לא נתנו לה להתקרב לעטינים שופעי החלב של מישמיש – כי כל אחד מהם תפס עטין וינק את כל מה שהיה בו. עד שנסי יכלה להתקרב – העטינים כבר היו ריקים ולא נשאר בהם חלב עבורה. נאלצנו לתת לה תוספות של חלבית מבקבוק

       

וכך קרה שכאשר למישמיש כבר היה מספיק חלב – היא לא הסכימה להניק את נסי, והדפה אותה בקרניה, או שפשוט התרחקה ממנה בכל פעם שהגדייה ביקשה לינוק. נסי נשארה גדיה דחוייה  מאמה – מתבוננת בקנאה בשני אחיה היונקים בשמחה ובשקיקה. היא קיבלה מאיתנו בקבוקי חלב 3 פעמים ביום, ולמעשה ראתה בנו ההורים המאמצים שלה.

 

אבל הצרות של נסי עוד לא הסתיימו:

כעבור חודשיים הגיע ישראל – המחסן של העיזים ונתן לנסי זריקת חיסון וכמו לכל העיזים שם לה "עגיל" יפה באוזן בכדי לסמן שהיא מחוסנת.

אבל נסי לא אהבה את העגיל שלה: הוא הציק לה באוזן, כאב לה....כבר למחרת הצליחה להכניס את ראשה לתוך הגדר – העגיל נתפס ברשת – והקטנטונת משכה ומשכה בכל כח עד ש....העגיל נתלש וחתך את אזנה לשני חצאים לאורכה.... האוזן נחתכה כמו ריצ'ראץ' שנפתח , ושוב נאלצנו להזמין את אורן הוטירנאר...שעתיים ניסה אורן לתפור את החתך ונסי נאבקת וצורחת (הרדמה כללית הייתה מסכנת את חייה ולכן התפירה הייתה ללא הרדמה) עד שלבסוף באמצעות סיכות הוא חיבר מה שהצליח

 

הזמן עבר. נסי גדלה והפכה לעז מקסימה ומתוקה, ולאט לאט התגברה על החוויות הקשות שעברה בראשית חייה. היא אוהבת אנשים ומאוד אוהבת תשומת לב. וכאשר לא מקבלת מספיק ממנה – יודעת גם לעשות רעש ולדרוש זאת... היא למדה לסמוך על בני אדם ועדיין רואה בנו סוג של הורים עבורה – כך שמוכנה ללכת אחרינו לכל מקום – גם לטיולים

    

תטפלו בה באהבה ובאחריות